צמיחה פוסט טראומטית: כיצד משברים יכולים להוביל להתפתחות אישית?

הקדמה קצרה לפני שנתחיל

המאמר הזה עוסק בטראומה. אם אתם נמצאים כרגע במקום קשה, רגיש, או אם אתם בעיצומה של תקופה לא יציבה, אולי כדאי לקרוא אותו בליווי של מישהו שאתם סומכים עליו, או לחזור אליו בזמן אחר. אין חובה להמשיך לקרוא.

מספרי טלפון לעזרה מיידית מופיעים בסוף המאמר ובהצהרת האחריות.

מהי צמיחה פוסט-טראומטית?

המושג צמיחה פוסט-טראומטית (Post-Traumatic Growth, PTG) הוצג בשנות ה-90 על ידי הפסיכולוגים ריצ'רד טדסקי ולורנס קלהון מאוניברסיטת צפון קרוליינה (Tedeschi & Calhoun, 1996). הם בחנו אנשים שעברו אירועים קשים, וזיהו שאצל חלקם, לצד הכאב, חלו שינויים פנימיים שהם תיארו כחיוביים.

המודל הקלאסי שלהם מגדיר חמישה תחומים אפשריים של צמיחה:

• הערכה מחודשת של החיים. הדברים הקטנים מקבלים יותר משקל. דברים שהיו "ברורים מאליהם" כבר לא.
• מערכות יחסים. קרבה גדולה יותר עם חלק מהאנשים, לעתים גם הרחקה ממי שלא היה שם.
• תחושת חוזק אישי. "עברתי את זה". לא תחושה של גבורה, אלא הבנה שאפשר לשרוד דברים שחשבנו שאי אפשר.
• חיפוש משמעות. דתי, רוחני, פילוסופי, או פשוט שאלות חדשות על למה אנחנו כאן.
• פתיחות לאפשרויות חדשות. קריירה אחרת, מערכת יחסים אחרת, מקום מגורים אחר.

חשוב שיהיה ברור: צמיחה לא מבטלת את הכאב. גם מי שחווה PTG בדרך כלל ממשיך לחיות עם זיכרון האירוע, עם תסמינים, ולעתים גם עם PTSD מלא. אלה לא קטגוריות הופכיות. במקרים רבים הן מתקיימות יחד.

אם לא חוויתם צמיחה, אתם לא נכשלים

זה החלק החשוב ביותר במאמר.

מחקרים מראים שלא כל מי שעבר טראומה חווה צמיחה פוסט-טראומטית, ויש זרם מחקרי שטוען שחלק מהדיווחים על צמיחה הם בעצם מנגנון התמודדות (perceived growth) ולא שינוי אובייקטיבי בחיים (Frazier et al., 2009).

המשמעות פשוטה:
– אם עברו שנים ואתם לא מרגישים שהאירוע "עיצב אתכם לטובה", זה לא אומר שמשהו אצלכם לא עובד.
– אם אתם רק עסוקים בלעבור את היום, זה תקף לחלוטין.
– אם אתם מרגישים כעס, אובדן, בלבול, או אדישות, אלה תגובות אנושיות לטראומה. לא כישלון של תהליך נפשי.
– אם החיים פשוט קשים יותר ממה שהיו לפני, ואין שום "מתנה" שהוצאתם מזה, גם זה תקין.

יש ספרות שלמה (Tennen & Affleck, McFarland & Alvis, ועוד) שטוענת שהשיח המוטיבציוני סביב "צמיחה מטראומה" יכול לפגוע, כי הוא יוצר ציפייה שמי שלא צומח עשה משהו לא נכון. אין מסלול נכון. יש מה שיש, ומה שאתם עושים איתו ברגע הזה.

איפה הצמיחה נמצאת בקונטקסט הישראלי, אחרי 7 באוקטובר

מאז 7 באוקטובר 2023, השאלה הזו מקבלת משקל אחר.

בארץ קיים ידע מצטבר על PTG אצל אוכלוסיות שונות: לוחמים משוחררים, נפגעי פעולות איבה, משפחות שכולות. עבודות של פרופ' זהבה סולומון, פרופ' רחל דקל ואחרים, שעוקבות אחרי שבויי מלחמת יום הכיפורים, לוחמי מלחמת לבנון הראשונה ואוכלוסיות נפגעי טראומה נוספות, מראות שצמיחה אכן מתרחשת אצל חלק מהאנשים, אבל בעיקר לאורך זמן ארוך, ובדרך כלל לצד תסמינים ולא במקומם.

מה שחשוב להגיד בכנות לקהל בארץ עכשיו:
– אנחנו עוד באמצע. רבים מאיתנו, ובוודאי משוחררים, פצועים, חטופים שחזרו, ומשפחות שכולות, נמצאים בשלבים מוקדמים מאוד של עיבוד. צמיחה היא לא מה שמדברים עליו בשלבים האלה.
– ההזמנה "תצמחו מזה" יכולה להישמע גסה. במיוחד למי שחי בתוך אובדן טרי.
– מי שמרגיש כרגע רק נפילה ולא צמיחה, נמצא במקום סביר לחלוטין.

צמיחה, אם תגיע, תגיע בקצב שלה. לא בלוחות זמנים שמישהו מבחוץ קובע.

מה התנאים שמחקרים מקשרים לתהליך של צמיחה, כשהוא קורה

אלה לא הוראות הפעלה. אלה תנאים שהמחקר מצא קשורים סטטיסטית לסיכוי גבוה יותר לחוות צמיחה. הם לא ערובה לכלום.

1. עיבוד רגשי, לא הדחקה

טדסקי וקלהון, ובהמשך Cann ועמיתיו (2011), הבחינו בין שני סוגי "רומינציה" (חשיבה חוזרת על האירוע):

• רומינציה אוטומטית/חודרנית: מחשבות שעולות בלי שליטה, פלאשבקים, חוסר יכולת להפסיק לחזור על האירוע. זו פעמים רבות חלק מ-PTSD.
• רומינציה רפלקטיבית/מכוונת: ניסיון יזום להבין מה קרה, מה זה אומר, מה זה משנה.

הספרות מצביעה על כך שמעבר מהסוג הראשון לסוג השני, על פי רוב בליווי טיפול ולא לבד, קשור לסיכוי גבוה יותר לתהליך של צמיחה. חשוב להגיד: רוב הניצולים חווים את שני הסוגים, ולא בהכרח בסדר כרונולוגי נקי.

2. תמיכה חברתית

מחקרים שונים, כולל Rogan et al. (2013), מצביעים על כך שתמיכה רגשית, מאדם קרוב, ממטפל או מקבוצת תמיכה, היא אחד הגורמים העקביים ביותר שקשור לצמיחה. גם בתרבויות שונות, התמיכה הבין-אישית נמצאת בקדמת הבמה.

זה לא אומר שמי שחי לבד או שאין לו מעגל קרוב לא יכול להתאושש. זה אומר שאם יש לכם אפשרות, השקעה בקשר, ולו עם אדם אחד אמין, היא דבר משמעותי.

3. טיפול מקצועי

טיפולים עם בסיס עדויות חזק לפי הנחיות בינלאומיות (APA, ISTSS, NICE), קו ראשון לטיפול ב-PTSD:
– CBT ממוקד טראומה (Trauma-Focused CBT)
– EMDR
– Prolonged Exposure

גישות נוספות שנמצאות בשימוש קליני ועם מחקר שמצטבר, בדרך כלל כתוספת ולא כקו ראשון:
– טיפולים מבוססי מיינדפולנס
– גישות מבוססות גוף (Somatic Experiencing, Sensorimotor)

לא כל טיפול מתאים לכל אחד. מותר ואף מומלץ להחליף מטפל אם מרגישים שזה לא עובד.

4. פעילות גופנית ושינה

סקירה שיטתית של Rosenbaum ועמיתיו (2015) ועבודות נוספות מצביעות על כך שפעילות גופנית סדירה קשורה לשיפור במצב הרוח, להפחתת תסמיני PTSD ולוויסות רגשי לאחר טראומה. שינה סדירה היא גורם משמעותי לפחות באותה מידה. שניהם דברים שקשה לעשות באמצע משבר, ולכן רובם המוחלט של המטפלים יעבדו עליהם בשלבים שאחרי הייצוב הראשוני, לא לפניו.

5. עזרה לאחרים, בתנאים מסוימים

במחקר על חיילים (Mitchell et al., 2013) לכידות יחידתית נמצאה קשורה לדיווח עצמי על צמיחה. בנוסף, ספרות על "מרפא פצוע" וסיוע עמיתים בקרב לוחמים משוחררים מצביעה על כך שמי שמסייע לאחרים שעברו דבר דומה חווה לפעמים תחושה של משמעות מחודשת. הסייג: עזרה לאחרים אסור שתבוא ממקום של "כדי לברוח מהכאב שלי". התנדבות שמחליפה טיפול עלולה להזיק. התנדבות שמשלימה טיפול, אצל מי שהוא במקום יציב יחסית, יכולה לתרום.

מתי לפנות לעזרה מקצועית

אם אתם או אדם קרוב אליכם חווים אחד או יותר מאלה, זה הזמן לפנות לאיש מקצוע, לא בעוד שבוע:

• חרדות שמתמשכות שבועות, מפריעות לתפקוד
• פלאשבקים, סיוטים חוזרים, תחושת התראה מתמדת
• קושי לתפקד בעבודה, בלימודים או במשפחה
• מצב רוח ירוד עמוק, חוסר עניין בדברים שאהבתם
• מחשבות על פגיעה עצמית או על מוות. במקרה כזה, אל תחכו: ער"ן 1201, או חדר מיון פסיכיאטרי.

זה לא חולשה. זו פנייה מקצועית כמו שפונים לרופא על כאב שלא עובר.

מקורות עזרה בישראל

קווי סיוע ותמיכה נפשית:
– ער"ן (עזרה ראשונה נפשית): 1201, 24/7
– נט"ל (נפגעי טראומה לאומית): *3362, ימים א'-ה' 16:00-00:00
– סה"ר (סיוע והקשבה ברשת, צ'אט וואטסאפ): sahar.org.il או 055-957-1399, 24/7
– משרד הביטחון, נפש אחת (פצועים ובני משפחותיהם): *8944, 24/7

מקורות נוספים:
– נט"ל: סיוע נפשי לנפגעי טרור, פעולות איבה, מלחמה. natal.org.il
– משרד הביטחון, אגף השיקום: שירות פסיכולוגי ושיקום מקצועי למשרתי כוחות הביטחון, נכי צה"ל ובני משפחותיהם.
– קרן גנדיר ומשרד הבריאות: רשת מרכזי חוסן בקהילה, כולל מרכזים שהוקמו לאחר 7 באוקטובר.

בסוף

צמיחה פוסט-טראומטית היא תופעה אמיתית שמתועדת היטב במחקר. היא גם לא חובה, לא לוח זמנים, ולא יעד שאם לא הגעתם אליו הפסדתם.

מה שכן: לא צריך להישאר עם זה לבד. בארץ יש רשת רחבה של אנשי מקצוע ועמותות שמתמחים בטראומה, חלקם עם ניסיון של עשרות שנים. הצעד הראשון, גם אם הוא רק שיחת טלפון אחת, הוא לא קטן.

ולכל מי שעובר תקופה לא פשוטה, מה שאתם מרגישים תקף. גם אם אתם לא צומחים, גם אם אתם לא בטוחים מה אתם מרגישים, גם אם הכול נראה תקוע. תהיו עדינים עם עצמכם.

הצהרת אחריות

מאמר זה מיועד למידע כללי בלבד ואינו תחליף לייעוץ או טיפול נפשי מקצועי, ואינו מתאר מסלול הכרחי או רצוי לכל מי שחווה טראומה. אם אתם או אדם קרוב אליכם מתמודדים עם השלכות של אירוע טראומטי, פנו לאיש מקצוע מוסמך. ער"ן 1201, נט"ל *3362, סה"ר sahar.org.il או וואטסאפ 055-957-1399, משרד הביטחון "נפש אחת" *8944.

מקורות

• Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (1996). The Posttraumatic Growth Inventory: Measuring the positive legacy of trauma. Journal of Traumatic Stress, 9(3), 455-471. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8827649/
• Jayawickreme, E., & Blackie, L. E. R. (2014). Post-traumatic growth as positive personality change: Evidence, controversies and future directions. European Journal of Personality, 28(4), 312-331. https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/per.1963
• Kelly, G., Morris, R., & Shetty, H. (2018). Predictors of post-traumatic growth in stroke survivors. Disability and Rehabilitation, 40(24), 2880-2885. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28797177/
• Rogan, C., Fortune, D. G., & Prentice, G. (2013). Post-traumatic growth, illness perceptions and coping in people with acquired brain injury. Neuropsychological Rehabilitation, 23(5), 639-657. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23701407/
• Michalczyk, J., et al. (2022). Post-traumatic growth in women with breast cancer: Intensity and predictors. International Journal of Environmental Research and Public Health, 19(11). https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/35682111/
• Wang, A. W., et al. (2021). Posttraumatic growth interventions: A meta-analysis. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34898001/
• Mitchell, M. M., Gallaway, M. S., Millikan, A. M., & Bell, M. R. (2013). Combat exposure, unit cohesion, and demographic characteristics of soldiers reporting posttraumatic growth. Journal of Loss and Trauma, 18(5), 383-395. https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/15325024.2013.768847
• Cann, A., Calhoun, L. G., Tedeschi, R. G., Triplett, K. N., Vishnevsky, T., & Lindstrom, C. M. (2011). Assessing posttraumatic cognitive processes: The Event Related Rumination Inventory. Anxiety, Stress & Coping, 24(2), 137-156. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21082446/
• Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). Posttraumatic Growth: Conceptual Foundations and Empirical Evidence. Psychological Inquiry, 15(1), 1-18. (המאמר התיאורטי הקלאסי שמגדיר את חמשת התחומים).
• Frazier, P., Tennen, H., Gavian, M., Park, C., Tomich, P., & Tashiro, T. (2009). Does self-reported posttraumatic growth reflect genuine positive change? Psychological Science, 20(7), 912-919. (ביקורת מדעית מרכזית על "perceived growth").
• Rosenbaum, S., Vancampfort, D., Steel, Z., Newby, J., Ward, P. B., & Stubbs, B. (2015). Physical activity in the treatment of post-traumatic stress disorder: A systematic review and meta-analysis. Psychiatry Research, 230(2), 130-136. (סקירה שיטתית על פעילות גופנית כתמיכה ב-PTSD).
• Solomon, Z., & Dekel, R. (2007). Posttraumatic stress disorder and posttraumatic growth among Israeli ex-POWs. Journal of Traumatic Stress, 20(3), 303-312. (מחקר ישראלי על שבויים).
• נט"ל: https://www.natal.org.il/
• ער"ן: https://www.eran.org.il/
• סה"ר: https://www.sahar.org.il/
• משרד הביטחון, אגף השיקום: https://www.mod.gov.il/Society_Economy/handicapped/Pages/handicapped.aspx